בקבוק של מנורה בנוי כמו נורת בית. החלק העליון הוא פקק כסוף עם הברגה, הגוף שקוף בצהוב, כחול או סגול, ומהצד יוצא ראש זכוכית קטן שיושב בגומייה שחורה. זה לא באנג גבוה עם פרקולטור. זה כלי קטן שתופס חיוך על השיש ונכנס למגירה בלי דרמה.
ממלאים מים עד שהצינור הפנימי נכנס למים, לא עד הפה. טוחנים מעט בגריינדר פלסטיק פאפיז מעל מגש גלגול, שמים בראש, מדליקים. אחרי הערב מרוקנים ומייבשים. ליד יש גם את בקבוק של בקטנה אם בא דגם שקוף עם גולגולת במקום נורה.
בקבוק של מנורה על השולחן
היתרון כאן הוא הצורה. מי שנכנס לחדר מבין מיד שזה לא כוס. שלושת הצבעים בתמונה נראים אותו מבנה, רק הגוון משתנה. לא כתבנו גובה שלא מדדנו. מה שכן רואים: פקק הברגה למעלה, לא פה משופע של זכוכית מעבדה.
עוד על כלי מים בכלל בערך באנג. ניקוי עם מברשת לבקבוקים כשהפיח מתחיל להידבק, ונוזל Grunge Off רק אם המברשת לא מספיקה.
איך ממלאים
מים פושרים. בודקים שהגומייה יושבת ישר סביב הצינור, אחרת יש דליפה. לא מטים חזק כשיש מים — הפתח למעלה רחב פחות מבאנג קלאסי.
למה לקחת בקבוק של מנורה
כי רוצים כלי קטן וצבעוני, לא מערכת זכוכית עם ידית וצינורות. מי שמחפש ריסייקלר גבוה לוקח דגם אחר. כאן הקטע הוא נורה על השולחן במחיר שנכנס בלי לחשוב פעמיים.
שמירה וניקוי
מרוקנים מים בסוף הערב. לא מים רותחים על כלי קר. לא מחזיקים מהראש כשמרימים. הפקק העליון נשאר סגור כשמזיזים, כדי שלא יישפך. להשיג בסניפים או להזמין עד הבית כאן באתר.
הצבעים בתמונה לא משנים את הצורה. צהוב, כחול וסגול עובדים אותו דבר: אותו פקק, אותה גומייה, אותו ראש מהצד. מה שכן משתנה זה איך זה נראה על השיש בערב. מי שאוהב שקט ויזואלי לוקח כחול. מי שרוצה שיראו את הכלי מרחוק לוקח צהוב.
בקבוק של מנורה נשאר כלי קטן גם אחרי שמבינים איך ממלאים אותו. אין מה לכוון. אין פרקולטור לנקות עם קיסם. יש נורה, מים, ראש, וזהו. אחרי שבוע במגירה הוא עדיין נראה כמו הנורה מהתמונה, כל עוד לא השארתם בו מים.
בסוף שוטפים, מייבשים, מחזירים למדף. מי ששוכח מים בפנים מרגיש את זה בערב הבא בטעם. עדיף דקה בכיור מאשר להתחיל מחדש עם כלי שריח שלו כבר לא נעים.
