בקבוק של אליהו פאפיז זו מקטרת מים מזכוכית בצורת בקבוק. לא באנג קלאסי עם צינור ישר באמצע השולחן, ולא בקבוק שתייה. שמים אותה במקום קבוע, ממלאים מים עד גובה נוח, ויושבים לידה בערב בלי שהכלי ייראה כמו ציוד מעבדה.
הצורה עושה את ההבדל. אליהו תופס עין אחרת מזכוכית שקופה רגילה, וזה חלק מהכיף: יש כלי עם שם, עם נוכחות, ועם מים בפנים כמו בכל מקטרת מים. אין טקס ארוך. מים נקיים, הראש במקום, ומתחילים.
אחרי הערב מפרקים רק מה שיוצא בלי להרים את כל הכלי מהצוואר. מברשת לבקבוקים עוברת בפנים, מים פושרים, ואז ייבוש לפני שהיא חוזרת למדף. אם נשאר כתם עקשן, Grunge Off עושה את העבודה בלי לגרד את הזכוכית.
יש בסדרה גם את יהונתן ואת שאול. אותו שימוש, צורה אחרת. שווה יותר מאחד על המדף אם אוהבים את המשפחה, כדי שלא ישב רק כלי אחד באמצע כל ערב.
אליהו לא נכנס לתיק ולא לפינה מאחורי הדלת. שולחן יציב או משטח כבד. מים עד גובה שנוח לשאיפה, לא עד הצוואר. אחרי כמה ערבים רואים למה הזכוכית הזו נשארת בסלון ולא במגירה.
מי שמגיע מהבאנג הרגיל מרגיש מיד שהצורה משנה את הישיבה ליד השולחן. זה עדיין מים, עדיין זכוכית, עדיין אותה פעולה — רק הכלי עצמו נראה כמו חלק מהבית ולא כמו ציוד שהביאו לרגע.
להשיג בסניפים או להזמין עד הבית כאן באתר.
איך משתמשים בבקבוק של אליהו פאפיז
מציבים במקום קבוע. ממלאים מים פושרים עד הקו שנוח לכם. בודקים שהראש יושב ישר. אחרי השימוש מרוקנים, עוברים במברשת לאורך הפנים, שוטפים ומייבשים לגמרי. לא משאירים מים עומדים לימים, כי המים הישנים עושים ריח והכתם נדבק יותר.
אם מזיזים מחדר לחדר, קודם מרוקנים. הזכוכית כבדה יותר ממה שהיא נראית בתמונה, והצוואר הוא לא ידית.
שמירה על בקבוק של אליהו פאפיז
בסוף: לא מים רותחים על זכוכית קרה. לא מרימים מהצוואר כשהיא מלאה. לא על ספה ולא על קצה שיש צר.
