בקבוק של רחל עובד כמו שאר הבקבוקים במשפחה. מים עד מעל החור, קערה, פיה. השם על הכלי. הצורה שונה מיהודה ומיהונתן, העיקרון לא. זה כלי זכוכית קטן שיושב על השיש ונכנס למגירה בלי דרמה. ממלאים, שואפים, מרוקנים בסוף הערב. מים פושרים ומברשת לראש. לא רותחים על זכוכית קרה. מייבשים לפני המדף. כשמזיזים מחזיקים מהגוף. השימוש פשוט. מניחים את העשב על הראש, מדליקים, שואפים לאט. המים מקררים את העשן ומסננים חלקיקים. ליד רחל יש את בקבוק של יהודה ואת בקבוק של דוד. מברשת בZEN. עוד באנגים בהקטגוריה.
למה לוקחים בקבוק של רחל ולא את אותו דגם שוב
כי הצורה אחרת והשם אחר, והשולחן נראה פחות כמו שני כלים זהים. מי שרוצה רק אחד בוחר לפי איזו צורה יושבת לו ביד. מי שרוצה שני, מערבב משפחה. שווה אחד בבית אם באמת משתמשים במים, לא אם המקטרת היבשה מספיקה כל ערב. המים מקררים את העשן ומסננים חלקיקים כבדים. זה לא קסם, זה פיזיקה פשוטה.
קו המים
מעל החור, לא עד הפיה. פעם אחת מספיקה כדי להרגיש מתי זה נכון. ממלאים לא עד הפה, רק עד שהצינור נכנס למים. בודקים שהגומייה יושבת ישר סביב הצינור, אחרת יש דליפה.
מפרט בקבוק של רחל
באנג זכוכית ממשפחת פאפיז. מים, קערה, פיה. רקע בויקיפדיה. להשיג בסניפים או להזמין עד הבית כאן באתר.
איך לשמור
מים פושרים, מברשת לראש, ייבוש. מחזיקים מהגוף. לא מים רותחים על כלי קר. לא מחזיקים מהראש כשמרימים. הפקק העליון נשאר סגור כשמזיזים, כדי שלא יישפך. הצבעים בתמונה לא משנים את הצורה. מה שכן משתנה זה איך זה נראה על השיש בערב. מי שאוהב שקט ויזואלי לוקח צבע כהה. מי שרוצה שיראו את הכלי מרחוק לוקח צבע בהיר. הכלי נשאר קטן גם אחרי שמבינים איך ממלאים אותו. אין מה לכוון. אין פרקולטור לנקות עם קיסם. יש זכוכית, מים, ראש, וזהו. אחרי שבוע במגירה הוא עדיין נראה כמו מהתמונה, כל עוד לא השארתם בו מים. בסוף שוטפים, מייבשים, מחזירים למדף. מי ששוכח מים בפנים מרגיש את זה בערב הבא בטעם. עדיף דקה בכיור מאשר להתחיל מחדש עם כלי שריח שלו כבר לא נעים.
