בקבוק של מרים בנוי משכבות. למטה בסיס רחב עם ידית, באמצע תא שקוף בצורת יהלום שתופס מים ורסס, למעלה צינור פה שפונה הצידה, ומשמאל ראש עם חיבור זכוכית נשלף. מי שמכיר רק בקבוק של בקטנה ירגיש שזה כלי אחר: יותר חלקים, יותר מקום למים, והיד אוחזת בידית במקום בצוואר.
ממלאים מים בבסיס עד שהצינור הפנימי טובל. טוחנים בגריינדר 4 קומות מעל מגש גלגול, שמים בראש, מדליקים. אחרי כמה שאיפות רואים למה יש מגן רסס — פחות מים עולים לפה.
בקבוק של מרים בערב
זה דגם למי שנשאר בבית. לא נכנס לכיס. לא עומד בתיק. מעבירים אותו בידית, לא מהפה ולא מהראש. ליד שווה מברשת לבקבוקים כי יש יותר פינות מלבאנג פשוט. Grunge Off כשהפיח נתפס בתא העליון.
עוד על הרעיון הכללי של כלי מים בערך באנג. ראש רזרבי כמו ראש 14 מ״מ זכר שווה לבדוק אם הקוטר יושב לפני שמזמינים בנפרד.
איך מנקים
מפרקים את הראש. מים פושרים. מברשת בעדינות בתא הצר. לא מים רותחים על זכוכית קרה — השכבות נסדקות. מייבשים לפני שמחזירים למדף.
למה לקחת בקבוק של מרים
כי רוצים זכוכית עם ידית ומסלול מים, לא כדור קטן עם גומייה. מי שמחפש נורה ב־צהוב לוקח את בקבוק של מנורה. כאן הקטע הוא ישיבה ארוכה יותר על השולחן, עם פחות רסס בפה.
שמירה
מרוקנים מים בסוף. לא מחזיקים מהראש. לא על קצה השיש ליד הכיור. להשיג בסניפים או להזמין עד הבית כאן באתר.
הידית היא לא קישוט. בלי ידית מרימים מהצוואר המשופע ומגיעים לפה או לראש. עם ידית הכלי נשאר יציב גם כשיש מים בבסיס. התא העליון תופס רסס שעולה מהבסיס, ולכן השאיפה יוצאת יבשה יותר מבאנג כדור פשוט.
בקבוק של מרים מבקש מקום על השולחן. לא מפנים אותו כל שתי דקות. שמים מגש ליד, גריינדר ליד, ומסיימים ערב בלי לרוץ למטבח אחרי כל שאיפה. זה ההבדל מדגם של תשע עשרה שקלים.
בסוף שוטפים, מייבשים, מחזירים למדף. מי ששוכח מים בפנים מרגיש את זה בערב הבא בטעם. עדיף דקה בכיור מאשר להתחיל מחדש עם כלי שריח שלו כבר לא נעים.
